...פניהם חיוורים במקצת, זרים למראה, ספרות טבועות על ידיהם.
הם החליפו את בגדיהם, ניסו להתאים מדים וקיבלו את נשקם. בשקט מופתי. בדממה כמעט. הם הגיעו אלינו ממחנות המוות באירופה, דרך גבולות חסומים, באוניות מעפילים רעועות, ושוב למחנות ההסגר בקפריסין ומשם באוניות היישר לחזית.
איש מהם לא התלונן, איש מהם לא מחה בקריאה, "תנו לנו לפחות לנשום מעט אחרי השנים הנוראות שעברנו," כאילו הבינו שזהו עוד קרב על הקיום היהודי. אריאל שרון